יום שני, 31 באוקטובר 2011

ד"ש מפושקר!

היום זה היום האחרון שלי פה ברג'יסטן. מחר בבוקר אני אורזת את התיק וחוזרת לדלהי, ועוד באותו לילה הטיסה בחזרה. היום התחיל פסטיבל הגמלים – האירוע הכי גדול של רג'יסטן, שנערך בתקופה הזו פחות או יותר מדי שנה. ומי שלא ראה את פסטיבל הגמלים של פושקר לא ראה שמחה מימיו. מקשטים אותם כאילו הם כרכרה בקרנבל, ויש תהלוכות והופעות וכל מיני תחרויות מצחיקות, למשל תחרות של ריצה עם כדי מים על הראש. חוץ מזה יש פה אווירת-טיילים נהדרת, המון מסעדות בופה ושופינג משובח. 
בכלל, רג'יסטן מהממת. התחלתי את הביקור בג'ייפור, "העיר הורודה", שבנויה כולה מאבן חול ורודה (צבע טרה-קוטה, האמת, אבל למה להתקטנן), ויש בה ארמון יפהפה ומצודה לא רחוק מהעיר בשם מצודת אמבר, ארמון יפה שבנוי לגובה בשם האווה מאהאל, או "ארמון הרוחות", שבו ישבו נשות הארמון והסתכלו לרחוב, כי לצאת החוצה אסור היה להן, ומצפה כוכבים מרשים אפילו במונחים של היום. אחרי יומיים עברתי לג'ודפור, "העיר הכחולה". גם לה יש ארמון יפה, אבל לא הרבה מעבר לכף. הקטע שלה היא שהבתים בעיר התעיקה צבועים כולם בכחול. האם מאמינים שזה מביא מזל.

ארמון הרוחות

משם – ג'איסלמר, "העיר הזהובה", אולי החלק האהוב עלי בטיול, כי זה אשכרה כאילו נכנסתי לסט של עלי-בבא. זה ממש לא כמו לנסוע לחופשת סקי. שעות של רכיבה במדבר ופתאום – עיר, מתרוממת מתוך החולות, ובשקיעה חומותיה, העשויות אבן חול, נצבעות זהב. האינסטלציה שם לא משהו ואין שם מלונות נורמליים, אבל לא היה אכפת לי להתכלב כמה ימים, וגם יצאתי לסיור גמלים במדבר. 
אחר כך הייתי באודייפור, שהקטע העיקרי שלה שיש לה אגם גדול עם אי באמצע שלו, ושצילמו שם סרט של ג'יימס בונד (אי אפשר להתחמק מזה... בכל בית קפה בעיר מקרינים את הסרט, והוא אחד הפחות טובים, אוקטופוסי), ובמאונט אבו, שרוב במטיילים מוותרים עליה אבל אני דווקא אהבתי מאוד, כי זו מין היל סטיישן כזו, מאוד בריטית, באמצע המדבר. ואחר כך הגעתי לפה, לפושקר, וזו הודו במיטבה: אני קמה בבוקר וכל מה שאני צריכה להחליט זה אם בא לי פנקייק או טוסט לארוחת בוקר (אין פה ביצים. זו עיר קדושה), ואחר כך אם מתחשק לי לקנות או להשתע על ערסל עם ספר, ואם בא לי לטפס למקדש הקופים לראות את השקיעה, או ללכת לסנסט פוינט. כמובן, לקראת הפסטיבל נהיה פה יותר ויותר המוני וצפוף – אבל זה לא מפריע לי. אני אוהבת את ההמולה הזו, ואם היא נמאסת עלי – תמיד אפשר להתסגר בחדר. השקעתי באחד עם מזגן.

העיר הזהובה

ומחר – צ'לו הביתה. לא יאומן. היה כל כך טוב שהזמן פשוט טס לי, ול מתקבל על הדעת לחזור פתאום לשגרה, לחיים ולעבודה... במצב כזה חייבים להתחיל לתכנן את החופשה הבאה, ונראה לי שאני אלך על ההיפך המוחלט ממדבר – אולי טיסה למוסקבה הקפואה? עם כל האלגנטיות הרוסית שלהם והקור והשלג? נראה. בכל מקרה לחודשים הקרובים זה לא רלוונטי. בינתיים אני מסיימת פה ויוצאת, ליהנות משארית החופשה שלי עד כמה שאפשר.